חדושי הר"י מיגאש על שבועות מ״ז א

1 מתני' היו שניהם חשודין חזרה שבועה למקומה רבי יוסי אומר יחלוקו אמר ליה רבא לרב נחמן היכי תנן פי' אם רבי יוסי הוא שאמר חזרה שבועה למקומה אמר ליה לא ידענא הלכתא מאי פי' אם חזרה שבועה למקומה או יחלוקו:

2 ואסיקנא דרבי יוסי היא דאמר יחלוקו.

3 חזרה שבועה למקומה להיכן חזרה א"ר אמי רבותי' שבארץ בבל אמרו חזרה שבועה לסיני פירוש כלומר כיון שהתובע נתחייב מן הדין שלא יבא אליו ממון זה אלא בשבועה והוא אינו יכול לישבע שהרי חשוד הוא חזרה שבועה לסיני וכאלו לא ניתן לו מן הדין שישבע כלל דמי וכיון שאותו ממון לא היה ראוי שיתחייב אלא על ידי שבועה פקע הממון ממילא ורבותינו שבארץ ישראל אמרו חזרה שבועה למחוייב לה כלומר כיון שהתובע שהחזרנו השבועה עליו נמצא גם הוא חשוד על השבועה תחזור השבועה למקומה שהוא הנתבע שעליו הוא שחייבה תורה שבועה וכיון שחזרה השבועה עליו והוא אינו יכול לישבע שהרי חשוד הוא משלם.

4 אמר רב פפא רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבארץ ישראל רבי אבא רבותינו שבבבל רב ושמואל דתנן וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה והוינן בה יתומים ממאן אילימא מלוה השתא אבוהון שקיל בלא שבועה אינהו בשבועה הכי קאמר וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה ואחר כך מת הלוה הוא שנשבעין יורשי המלוה שלא פקדנו אבא ונוטלין אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה כדתנן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכיון שכבר נתחייב המלוה לבני לוה שבועה קודם מיתתו אין אדם מוריש שבועה לבניו כלומר כיון שממון זה לא היה בא לידי מלוה אלא בשבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו בטל הממון מעיקרו הא למדת דסבירא להו לרב ושמואל שכל ממון שאינו בא לאדם אלא על ידי שבועה כשאינו יכול לישבע בטל הממון מעיקרו הכא נמי כיון שהנתבע חשוד על השבועה ונתחייב מן הדין שישבע התובע ויטול שנמצא שממון זה אי אפשר שיבא לידו אלא בשבועה כיון שאינו יכול לישבע שהרי נמצא גם הוא חשוד על השבועה חזרה השבועה לסיני ובטל הממון מעיקרו.

5 רבותינו שבארץ ישראל רבי אבא דההוא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמי דרבי אמי והוה יתיב רבי אבא קמיה אזל אייתי סהדא חד דמחטף חטפא מיניה אמר ליה אין חטפי ודידי חטפי אמר רבי אמי היכי נידיינו להאי דינא נימא ליה זיל שלים ליכא תרי סהדי ניפטריה איכא חד סהדא לישתבע הא קא מודה אמר ליה רבי אבא הוי מחויב שבועה שאינו יכול לישבע וכל המחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם הכא נמי כיון שהתובע גם הוא חשוד על השבועה חזרה השבועה למחויב לה מעיקרא שהוא הנתבע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם.

6 אמר רבא כוותיה דרבי אבא מסתברא דסבר דכל נתבע שאינו יכול לישבע לא פרחה השבועה אלא עומדת היא עליו ומתוך שאינו יכול לישבע משלם דתני רבי אמי שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין הני היורשין היכי דמי אילימא דאמר לי' מנה לאבא ביד אביך ואמר ליה אידך חמשין אית ליה חמשין לית ליה כיון דהא ידע בודאי דלית ליה גביה מחמת אבוה אלא חמשין בלחוד מודה במקצת טענה הוי ומתחייב שבועה הוא דמה לי הוא מה לי אבוה אלא דאמר ליה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא וקאמר רחמנא כיון דיורש הוא ליכא עליה שבועה כלל אלא יהיב להו הנהו חמשין דאודי בהו ומיפטר ואזיל ליה אי אמרת בשלמא אביו כי האי גוונא כלומר אמר חמשין אית לך וחמשין לא ידענא אכתי שבועה רמיא עליה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם אצטריך קרא למיפטר היורשין מן השבועה ולאודוען דליכא עלייהו שבועה כלל כי היכי דנימא מתוך שאינו יכול לישבע אלא אי אמרת באביו נמי כיון דאמר חמשין לא ידענא דלא יכול לישבע פרחה שבועה מיניה וחזרה לה לסיני והוה ליה כמאן דלא נתחייב מן הדין לישבע כלל אצטריך קרא למיפטריה מן היורשין.

7 ואמרינן ולרב ושמואל דסבירא להו שכל שבוע' שנתחייב בה אדם ואינו יכול לישבע אותה פרחה לה שבועה וחזרה לה לסיני וכאלו לא נתחייב בה מעיקרא כלל דמי דממילא שמעת דלא אמרינן הכא גבי אבוה היכא דאמר חמשין אית לך גבאי וחמשין לא ידענא מתוך שאינו יכול לישבע משלם שהרי פרחה ליה שבועה מיניה ולאו מחויב שבועה הוא וכיון שאביו גופיה לאו מחויב שבועה הוא כי היכי דנימא מתוך שאינו יכול לישבע משל' כל שכן היורש דלאו מחויב שבועה הוא כי היכי דנימא מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכיון שכן האי שבועת ה' תהיה בין שניהם מאי דרשי ביה.

8 ומהדרינן מיבעי ליה לכדתניא שמעון בן טרפון אומר שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם כלו' עון השבועה חלה על שניהם הנתבע שהוא נשבע לשקר והתובע לפי שהוא יודע שהשבועה שהוא נשבע שבועת שקר ומניחו לישבע:

9 ויש לפרש מלמד שהשבועה חלה על שניהם כלומר עון השבועה חלה על שניהם או זה או זה שאם הנתבע נשבע לשקר הרי עון השבועה חלה עליו והתובע פטו' ואם הנתבע נשבע באמת והתובע הוא שתבעו בדבר שלא היה לו אצלו הרי עון השבועה חלה עליו.

10 שמעון טרפון אומ' אזהרה לעוקב אחר הניאוף מנין פי' למסייע את הנואף באותו ניאוף ומשלים לו ניאופו כלומר לא תנאף קרי ביה לא תנאיף.

11 והיינו טעמא דקרי ליה עוקב לפי שכל עושה מעשה באחרונה שהוא גומר בו את הדבר נקרא עוקב מלשון עקב שהוא באחרית הרגל ולפי שהזכיר שמעון בן טרפון סיים שמועותיו ולהכי אמרי' ותרגנו באהליכם שמעון בן טרפון אומר תרתם וגיניתם באהלו של מקום פירוש שמעון בן טרפון פירש ותרגנו בלשון נוטריקון תרתם וגיניתם באהלו של מקום שהוא ארץ ישראל שתרו אותה וגינו אותה.

12 עד הנהר הגדול נהר פרת שמעון בן טרפון אומר קרב לגבי דיהנא ואידהן כלומר פרת אינו נהר גדול ולפי שעשה הכתוב אותו גבול לארץ ישראל נתעלה ונקרא גדול דבי ר' ישמעאל תנא עבד מלך מלך.

13 ולענין פסקא דקיימא לן בהיו שניהם חשודין איפליגו בה רבוותא איכא מאן דפסק כרבי יוסי דאמר יחלוקו משום דעבד רב נחמן עובדא כוותיה ואיכא מאן דפסק כתנא דאמר חזרה שבועה למקומה וכר' אבא דפרשה הכי חזרה השבועה למחויב לה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם וקאמר כיון דאמר רבא כוותיה דרבי אבא מסתברא מכלל דהלכתא כוותיה ומסקנא דגמר' בכמה דוכתי דכל מי שמחויב שבוע' ואינו יכול לישבע משלם אלמא הא דרבי אבא הלכה היא.